בתאילנד מתניידים בעיקר בטיסות פנים למרחקים הגדולים, ברכבת לילה בקו הצפוני, באוטובוס ליעדים שאין אליהם טיסה ובמעבורת לאיים. טיסות פנים שוות את זה כמעט תמיד: טיסה מבנגקוק לצ׳אנג מאי או לפוקט אורכת כשעה, ועם חברות הלואו קוסט המקומיות היא פעמים רבות גם הזולה ביותר, בתנאי שמזמינים מראש ובודקים אם המטען כלול.
אחד הדברים שהכי מבלבלים בתכנון טיול לתאילנד הוא איך עוברים בין כל היעדים. בנגקוק במרכז, צ׳אנג מאי רחוקה בצפון, פוקט והאיים בדרום, והמרחקים גדולים. הבשורה הטובה היא שהרשת מצוינת, זולה ומגוונת, ואם מתכננים נכון אפשר לעבור בין יעדים בלי לבזבז ימים שלמים. בדקנו את כל האפשרויות, מטיסות ורכבות לילה ועד מעבורות, טוק טוק וסונגתאו, ואם אתם בונים מסלול, שווה לשלב את זה עם המדריך למסלול שלושת השבועות.
בקצרה: רכבת הלילה מבנגקוק לצ׳אנג מאי נוסעת 12 עד 13 שעות וחוסכת לילה במלון, אוטובוסים מגיעים ליעדים שאין אליהם טיסה, ולרוב האיים מגיעים במעבורת או בספידבוט מהיבשה. בתוך הערים מסתדרים עם טוק טוק, סונגתאו ומוניות דרך אפליקציה. ובשבועיים, שלושה בסיסים הם המקסימום הנוח, כי כל מעבר נוסף מוסיף יום ארוז ויום התארגנות.
הכלל הראשון: לתכנן את המעברים מראש
הטעות הנפוצה ביותר של מטיילים בתאילנד היא לזלזל במרחקים. אנשים מתכננים מסלול צפוף שקופץ בין צפון לדרום כל יומיים, ומגלים שחצי מהטיול עובר בכבישים ובשדות תעופה. הסוד הוא להישאר בכל אזור כמה ימים ולתכנן את המעברים הגדולים מראש, רצוי בטיסה כשהמרחק גדול. למתכננים בפעם הראשונה, המדריך לטיול הראשון בתאילנד נותן את התמונה הכללית.
איך בונים יום מעבר בחמישה צעדים
- קובעים קודם את הבסיסים, כלומר כמה לילות בכל אזור, ורק אחר כך בוחרים אמצעי תחבורה.
- לכל מעבר בוחרים אמצעי לפי הטבלה בסוף המאמר.
- מזמינים מראש את מה שמתמלא: טיסות, מיטות ברכבת ומעבורות בעונה.
- בודקים בכרטיס מאיזה שדה, תחנה או נמל יוצאים, מתי מגיעים, ומה הדרך משם למלון.
- משאירים מרווח לפני כל דבר שאי אפשר לפספס, כמו טיסה בינלאומית או אטרקציה ששולמה מראש.
טיסות פנים: האם הן שוות את זה?
טיסות הפנים הן הקלף המנצח של תאילנד. חברות לואו קוסט מקומיות מפעילות עשרות קווים, והמחירים נמוכים בצורה שתפתיע ישראלים. טיסה מבנגקוק לצ׳אנג מאי או לפוקט אורכת כשעה ועולה לעיתים פחות ממה שמשלמים על מונית מהשדה, ובמקום אוטובוס של 10 שעות או יותר מגיעים תוך שעה. כל הפירוט על הקווים, החברות והמחירים נמצא במדריך לטיסות פנים בתאילנד.
מתי טיסה היא הבחירה הנכונה ומתי לא
טיסה מנצחת כשהמרחק גדול והזמן שלכם יקר, למשל בנגקוק לפוקט או לצפון. היא פחות משתלמת כשהמרחק קצר, כי הנסיעה לשדה, הצ׳ק אין והחזרה לעיר אוכלים את החיסכון. היא גם פחות מתאימה למי שסוחב ציוד רב שמטען נוסף יקר עליו, ולמי שרוצה את החוויה של לילה ברכבת.
מה בודקים לפני שמזמינים
מזמינים מראש כדי לתפוס מחירים נמוכים, ושמים לב למשקל המטען, שלרוב לא כלול במחיר הבסיסי ועולה בנפרד. בנגקוק משרתת שני שדות תעופה, אז מוודאים מאיזה שדה הטיסה יוצאת ולאיזה היא נוחתת. ואם טיסה פנימית מתחברת לטיסה בינלאומית בכרטיס נפרד, משאירים הרבה מרווח, כי כשמשהו מתעכב איש לא יחליף לכם את הכרטיס השני.
רכבות לילה: חוויה שחוסכת לילה
הרכבת התאילנדית היא חוויה בפני עצמה, במיוחד הקו הצפוני מבנגקוק לצ׳אנג מאי. רכבת הלילה יוצאת בערב, מצוידת במיטות נפתחות, ומגיעה ליעד בבוקר. רכבות הלילה צפונה יוצאות היום מתחנת קרונג תפ אפיוואט (Krung Thep Aphiwat) החדשה בבאנג סו, ולא מהואלמפונג הישנה, אז בדקו בכרטיס מאיזו תחנה אתם יוצאים. הרכבת חוסכת לילה במלון, וזה יתרון אמיתי בתקציב. מומלץ לבחור את המחלקה עם מיזוג ומיטות, ולשריין מיטה תחתונה שרחבה ונוחה יותר.
הרכבת אינה הדרך המהירה ביותר, אבל היא רגועה, בטוחה ומלאת נוף. בעונה הגבוהה כדאי להזמין כרטיסים מראש כי המקומות במיטות נחטפים. יש גם קווי רכבת יומיים קצרים, למשל לטיולי יום מבנגקוק, שנוחים וזולים.
איך זה מרגיש, ולמי זה פחות מתאים
הציפייה הרומנטית והמציאות לא תמיד נפגשות. הקרון הוא מסדרון עם תאים פתוחים משני צדדים, המושבים נפתחים למיטות עם וילון, סדין ושמיכה. המיזוג חזק, לפעמים חזק מדי, ושכבה ארוכה אחת היא ההבדל בין לילה טוב ללילה רועד. המיטה התחתונה רחבה יותר ויש לה חלון, העליונה זולה יותר אבל צרה ובלי נוף. הרכבת מיטלטלת ועוצרת בדרך, ומי שנרדם רק בשקט מוחלט ישמח על אטמי אוזניים.
למי זה פחות מתאים: מי שלא מצליח לישון בתנועה יגיע תשוש לבוקר שלם, וזה מבטל בדיוק את החיסכון. עם פעוטות זה מורכב, כי אין איפה לזחול. ומי שיש לו התחייבות בשעה קבועה למחרת כדאי שישאיר מרווח, כי עיכובים אינם נדירים. דברי ערך נשארים על הגוף בתוך המיטה ולא במדף מעל המעבר.
| אמצעי | מתאים ל | זמן טיפוסי | יתרון מרכזי |
|---|---|---|---|
| טיסת פנים | מרחקים גדולים, חיסכון בזמן | כשעה | הכי מהיר, לעיתים גם הכי זול |
| רכבת לילה | בנגקוק לצפון, חיסכון בלילה | 12 עד 13 שעות | חוויה ומיטה ללילה |
| אוטובוס VIP | יעדים בלי טיסה ישירה | משתנה | רשת רחבה, זול |
| מעבורת | מעבר לאיים | שעה עד מספר שעות | הדרך היחידה לרוב האיים |
אוטובוסים: הרשת שמגיעה לכל מקום
לאוטובוסים בתאילנד יש רשת ענקית שמגיעה כמעט לכל פינה, כולל יעדים שאין אליהם טיסה. אוטובוסי ה-VIP נוחים יחסית, עם מושבים רחבים ומיזוג, ומפעילים גם קווי לילה. הם זולים מאוד, אבל איטיים, ולעיתים המיזוג חזק מדי, אז כדאי לקחת שכבה חמה.
כדאי להזמין דרך תחנות מסודרות או אתרים אמינים, ולא תמיד דרך סוכנויות רחוב שמבטיחות חבילות. בקווים פופולריים לאיים, האוטובוס לרוב משולב עם מעבורת בכרטיס אחד, מה שמפשט את המעבר.
רוצים לעקוב אחרי הנסיעות באפליקציה?eSIM: אינטרנט לכל הדרךמעבורות לאיים: לתאם הכל מראש
כדי להגיע לרוב האיים בתאילנד צריך סירה. לקוסמוי יש שדה תעופה, אבל לקופנגן, קו טאו, פי פי, קו לנטה ורבים אחרים מגיעים במעבורת או בספידבוט מהיבשה או מאי סמוך. הספידבוט מהיר אך טלטלני, והמעבורת הגדולה איטית יותר אך יציבה. מי שסובל ממחלת ים יעדיף את הסיפון הפתוח של המעבורת הגדולה ויקח כדור מראש.
הדבר הכי חשוב הוא לתאם את שעות המעבורת עם זמן ההגעה לנמל, כי לעיתים יש רק כמה הפלגות ביום. בעונה הגבוהה כדאי להזמין מראש. את כל הקווים, הזמנים והטיפים נגד מחלת ים ריכזנו במדריך למעבורות לאיי תאילנד.
למה המעבורת היא החוליה השברירית
לכל שאר האמצעים יש גיבוי. טיסה שהתפספסה מוחלפת באחרת, אוטובוס שאיחר יוחלף בבא, ורכבת שבוטלה משאירה אתכם ביבשה עם אפשרויות. מעבורת פשוט לא מפליגה: מזג אוויר מבטל הפלגות, ובעונה הלא נכונה גם התדירות מידלדלת, ואז אתם תקועים באי עד שהים נרגע.
וכאן נכנסת העונה, כי לתאילנד שני צדדים שאינם באותה עונה. בצד האנדמן, פוקט, קראבי, קו לנטה ופי פי, הים גלי בעיקר ממאי עד אוקטובר. באיי המפרץ, קוסמוי, קופנגן וקו טאו, דווקא אוקטובר עד דצמבר הם הרטובים, ובתקופות האלה ספידבוטים מתבטלים יותר מפרי גדול. הבחירה בין הצדדים לפי התאריך במדריך אנדמן מול מפרץ ובמדריך מתי הכי כדאי לטוס.
הכרטיס המשולב: נוח, לא בלי סיכון
הכרטיס שמחבר אוטובוס או רכבת עם מעבורת הוא הדרך הפופולרית להגיע לאיים, והוא באמת חוסך אלתור. מה שחשוב להבין הוא שמאחוריו עומדות לרוב כמה חברות נפרדות שסוכן מכר יחד, ולכן כשקטע אחד מאחר אף אחד לא לוקח אחריות על הבא, ולפעמים ההמתנה בין הקטעים ארוכה בהרבה ממה שנשמע בהזמנה.
לפני שקונים, שאלו שלוש שאלות: כמה זמן לוקח הרצף מדלת המלון עד האי, כמה החלפות יש בדרך, ולמי מתקשרים אם קטע נופל. אם התשובות מעורפלות, עדיף להרכיב את הרצף לבד או לקנות דרך מקום לינה שלוקח אחריות. בעונת השיא, לעומת זאת, הכרטיס המשולב לרוב שווה את הנוחות.
תחבורה בתוך הערים: טוק טוק, סונגתאו וגראב
בתוך הערים יש שלל אפשרויות, וכל אחת מתאימה למצב אחר. בבנגקוק, רכבת ה-BTS וה-MRT הן הדרך המהירה לחצות את העיר בלי פקקים, ואפליקציית גראב פותרת את רוב הנסיעות הקצרות במחיר הוגן וקבוע מראש. הרחבנו על כל זה במדריך לתחבורה בבנגקוק ב-BTS וגראב.
מחוץ לבנגקוק, הסונגתאו הוא טנדר אדום עם ספסלים שמשמש כתחבורה ציבורית זולה, נפוץ במיוחד בצ׳אנג מאי ובאיים. הטוק טוק הוא חלק מהחוויה, אבל המחיר תמיד נקבע במיקוח לפני העלייה, אחרת משלמים ביוקר. בערים קטנות ובאיים הרבה מטיילים שוכרים קטנוע לעצמאות מלאה, אבל זה דורש זהירות ורישיון מתאים.
| אמצעי בתוך העיר | איפה נפוץ | מחיר | טיפ |
|---|---|---|---|
| גראב | כל הערים הגדולות | קבוע מראש באפליקציה | הכי נוח ובלי מיקוח |
| BTS ו-MRT | בנגקוק | זול מאוד | בורח מהפקקים |
| סונגתאו | צ׳אנג מאי, איים | זול | מסלול קבוע, אפשר לעצור |
| טוק טוק | כל מקום | במיקוח | לסכם מחיר לפני העלייה |
מונה כבוי, ומה עושים אז
המצב הכי שכיח במונית ברחוב הוא נהג שלא מפעיל מונה ומציע במקומו מחיר קבוע, שכמעט תמיד גבוה מהנסיעה האמיתית. אין טעם להתווכח: יוצאים ולוקחים את הבאה בתור, או מזמינים נסיעה באפליקציה שבה המחיר סגור מראש. בשדות תעופה וברציפים לוקחים מונית רק מהתור הרשמי המסומן ולא ממי שניגש אליכם באולם.
בטוק טוק אין מונה, ולכן המחיר נסגר לפני שעולים, במספר ולא בתנועת יד. ההצעה שיש לסרב לה תמיד היא סיור זול במיוחד שכולל עצירה בחנות תכשיטים או חליפות. זה עוקץ עמלות ותיק שיבזבז לכם שעות, והוא מפורט במדריך עוקצים ונוכלות בתאילנד.
כמה זה עולה, ומה עולה בעיקר בזמן
תמונת מחירים משוערת
התחבורה בתאילנד זולה, והנה כמה דוגמאות מייצגות. טיסת פנים מבנגקוק לפוקט עשויה לעלות בערך בין 800 ל-1500 באט אם מזמינים מראש. רכבת לילה במחלקת מיטות ממוזגת נעה בערך בין 800 ל-1200 באט. מעבורת לאי טיפוסית עולה בערך בין 300 ל-700 באט, תלוי בקו ובסוג הסירה. נסיעת גראב קצרה בעיר היא לרוב בערך בין 60 ל-150 באט. המחירים זזים לפי עונה ולפי מועד ההזמנה, אז בדקו אותם ביום הנסיעה ולא חודשים לפניה.
מה שעולה בזמן יותר ממה שהוא חוסך בכסף
זו הנקודה שהכי משנה את איכות הטיול, והיא מתפספסת בגיליון התקציב. יום מעבר הוא יום מהחופשה, ואם הוא נבלע בדרך שילמתם עליו מחיר מלא.
- אוטובוס לילה במקום טיסה. ההפרש במחיר קטן ממה שנדמה, וההפרש בזמן ובכוחות עצום.
- הגעה בשעה שאין בה חדר. אוטובוסי לילה נוחתים לפעמים מוקדם מאוד, לפני הכניסה לחדר, ואז משלמים על לילה נוסף או מסתובבים תשושים עם התיקים.
- רצף של שלוש החלפות כדי לחסוך כמה מאות באט. כל החלפה היא המתנה וסיכון לאיחור. ספרו את ההחלפות לפני שאתם סופרים באט.
- טיסה זולה שנוחתת בשדה הלא נכון. לבנגקוק שני שדות תעופה, והנסיעה ביניהם בפקק אוכלת בדיוק את מה שחסכתם.
הכלל הפשוט: תמחרו את היום. אמצעי שחוסך מאתיים באט ועולה שש שעות אינו זול.
כמה מעברים באמת מותר במסלול
מספר המעברים קובע אם הטיול זורם. ככלל אצבע, בשבועיים שלושה בסיסים הם המקסימום הנוח, ובשלושה שבועות אפשר ארבעה או חמישה. כל בסיס נוסף מוסיף יום ארוז, יום התארגנות והרבה שעות דרך. מתלבטים בין הצפון לאיים? ההשוואה במדריך צפון מול איים, והפריסה המעשית במדריך למסלול שבועיים. טיפ שמחזיר את עצמו: אל תשלבו יום מעבר עם אטרקציה שהוזמנה מראש, וכך איחור בדרך הוא מטרד ולא הפסד כספי.
קטנוע ורכב: הבירור שעושים בנפרד
באיים ובצפון הרבה מטיילים בוחרים בקטנוע בשביל החופש, וזה באמת נעים. אבל זו לא עוד אפשרות תחבורה: נושא הרישוי, הציוד והאכיפה מוסדר בכללים שאינם עניין של המלצה, ולכן ריכזנו אותו במדריך נפרד להשכרת קטנוע בתאילנד. אל תסתמכו על מה שמשכיר אומר לכם בדלפק.
פוליסת ביטוח נסיעות עלולה שלא לכסות תאונת אופנוע כשהרוכב אינו עומד בתנאי הרישוי שבפוליסה או רוכב בלי קסדה, וזה ההבדל בין שריטה לחשבון רפואי עצום. קראו את התנאים לפני הטיסה במדריך לביטוח נסיעות, ואם משהו לא ברור, גראב ותחבורה ציבורית זמינות בכל מקום.
איך בוחרים את האמצעי הנכון לכל מעבר
למרחק ארוך בין אזורים טיסה כמעט תמיד עדיפה בזכות החיסכון בזמן. כשיש קו ישיר ורוצים חוויה, רכבת לילה חוסכת לילה במלון. כשאין טיסה ואין רכבת, אוטובוס VIP מגיע כמעט לכל מקום, ובתוך הערים גראב פותר כמעט הכל. לא מנסים לחסוך כל באט על חשבון הזמן: תוספת קטנה למחיר הטיסה שווה לעיתים יום שלם.
| מעבר | הבחירה הרגילה | למה |
|---|---|---|
| בנגקוק לפוקט | טיסה | מרחק גדול, כשעה באוויר |
| בנגקוק לצ׳אנג מאי | טיסה או רכבת לילה | זמן מול חוויה ולילה במלון |
| בנגקוק לקוסמוי | טיסה לשדה של קוסמוי, או יבשה ומעבורת | יש שדה תעופה באי |
| בנגקוק לקופנגן או לקו טאו | טיסה או אוטובוס עד הנמל, ואז מעבורת | מגיעים בסירה |
| יעד בלי טיסה | אוטובוס VIP | רשת רחבה וזולה |
טעויות נפוצות בתחבורה ואיך להימנע מהן
- לדחוס מסלול. נשארים בכל אזור כמה לילות ולא קופצים כל יומיים.
- לא להזמין בעונה. בעונה הגבוהה ובחגים טיסות, מיטות ברכבת ומעבורות נחטפות, אז מזמינים מראש את מה שמתמלא.
- להסתמך על מונית בלי מחיר ידוע. עדיף גראב עם מחיר סגור, או טוק טוק רק אחרי סיכום מחיר.
- לזלזל במשקל המטען בלואו קוסט. מוסיפים אותו בהזמנה כדי לא לשלם ביוקר בשדה.
- לא לתאם מעבורת עם הגעה לנמל. בודקים את הלוח לפני שיוצאים לדרך.
בשורה התחתונה
להסתובב בתאילנד זה קל וזול אם לא דוחסים יותר מדי ומתכננים את המעברים מראש. בוחרים את האמצעי הנכון לכל קטע, מזמינים בעונה את מה שנחטף, ומגלים שחצי מהכיף הוא הדרך עצמה. ואתם, מה המעבר שהכי מטריד אתכם בתכנון, ואיזו שיטת תחבורה כבר ניסיתם בתאילנד?
