אחד הדברים שהכי מבלבלים בתכנון טיול לתאילנד הוא איך עוברים בין כל היעדים. בנגקוק בצפון המרכז, צ׳אנג מאי רחוק בצפון, פוקט והאיים בדרום, והמרחקים גדולים. הבשורה הטובה: לתאילנד יש רשת תחבורה מצוינת, זולה ומגוונת, ואם מתכננים נכון אפשר לעבור בין יעדים בלי לבזבז ימים שלמים. בדקנו את כל האפשרויות, מטיסות פנים ורכבות לילה ועד מעבורות, טוק טוק וסונגתאו, וריכזנו כאן איך לבחור את הדרך הנכונה לכל מעבר. אם אתם בונים מסלול, שווה לשלב את זה עם המדריך למסלול שלושת השבועות.
הכלל הראשון: לתכנן את המעברים מראש
הטעות הנפוצה ביותר של מטיילים בתאילנד היא לזלזל במרחקים. אנשים מתכננים מסלול צפוף שקופץ בין צפון לדרום כל יומיים, ומגלים שחצי מהטיול עובר בכבישים ובשדות תעופה. הסוד הוא להישאר בכל אזור כמה ימים, ולתכנן את המעברים הגדולים מראש, רצוי בטיסה כשהמרחק גדול. כך חוסכים זמן יקר ומגיעים לכל יעד עם כוח לטייל. למתכננים בפעם הראשונה, המדריך לטיול הראשון בתאילנד נותן את התמונה הכללית.
טיסות פנים: המהירות שמשנה את הטיול
טיסות הפנים הן הקלף המנצח של תאילנד. חברות לואו קוסט מקומיות מפעילות עשרות קווים, והמחירים נמוכים בצורה שתפתיע ישראלים. טיסה מבנגקוק לצ׳אנג מאי או לפוקט אורכת כשעה ועולה לעיתים פחות ממה שמשלמים על מונית מהשדה. במקום אוטובוס של 10 שעות או יותר, מגיעים תוך שעה.
הטיפ המרכזי הוא להזמין מראש כדי לתפוס מחירים נמוכים, ולשים לב למשקל המטען המותר, שלרוב לא כלול במחיר הבסיסי ועולה בנפרד. בנגקוק משרתת שני שדות תעופה, אז כדאי לוודא מאיזה שדה הטיסה יוצאת. כל הפירוט על הקווים, החברות והמחירים נמצא במדריך לטיסות פנים בתאילנד.
רכבות לילה: חוויה שחוסכת לילה
הרכבת התאילנדית היא חוויה בפני עצמה, במיוחד הקו הצפוני מבנגקוק לצ׳אנג מאי. רכבת הלילה יוצאת בערב, מצוידת במיטות נפתחות, ומגיעה ליעד בבוקר. בנוסף לחוויה, היא חוסכת לילה במלון, וזה יתרון אמיתי בתקציב. מומלץ לבחור את המחלקה עם מיזוג ומיטות, ולשריין מיטה תחתונה שרחבה ונוחה יותר.
הרכבת אינה הדרך המהירה ביותר, אבל היא רגועה, בטוחה ומלאת נוף. בעונה הגבוהה כדאי להזמין כרטיסים מראש כי המקומות במיטות נחטפים. יש גם קווי רכבת יומיים קצרים, למשל לטיולי יום מבנגקוק, שנוחים וזולים.
איך זה מרגיש, ולמי זה פחות מתאים
הציפייה הרומנטית והמציאות לא תמיד נפגשות. הקרון הוא מסדרון עם תאים פתוחים משני צדדים, המושבים נפתחים למיטות עם וילון, סדין ושמיכה. המיזוג חזק, לפעמים חזק מדי, ושכבה ארוכה אחת היא ההבדל בין לילה טוב ללילה רועד. המיטה התחתונה רחבה יותר ויש לה חלון, העליונה זולה יותר אבל צרה ובלי נוף. הרכבת מיטלטלת ועוצרת בדרך, ומי שנרדם רק בשקט מוחלט ישמח על אטמי אוזניים.
למי זה פחות מתאים. מי שלא מצליח לישון בתנועה יגיע שבור לבוקר שלם, וזה מבטל בדיוק את החיסכון שבשמו עלה על הרכבת. עם פעוטות זה מורכב, כי אין איפה לזחול. ומי שיש לו התחייבות בשעה קבועה למחרת כדאי שישאיר מרווח, כי עיכובים אינם נדירים. דברי ערך נשארים על הגוף בתוך המיטה ולא במדף מעל המעבר.
| אמצעי | מתאים ל | זמן טיפוסי | יתרון מרכזי |
|---|---|---|---|
| טיסת פנים | מרחקים גדולים, חיסכון בזמן | כשעה | הכי מהיר, לעיתים גם הכי זול |
| רכבת לילה | בנגקוק לצפון, חיסכון בלילה | 12 עד 13 שעות | חוויה ומיטה ללילה |
| אוטובוס VIP | יעדים בלי טיסה ישירה | משתנה | רשת רחבה, זול |
| מעבורת | מעבר לאיים | שעה עד מספר שעות | הדרך היחידה לרוב האיים |
אוטובוסים: הרשת שמגיעה לכל מקום
לאוטובוסים בתאילנד יש רשת ענקית שמגיעה כמעט לכל פינה, כולל יעדים שאין אליהם טיסה. אוטובוסי ה-VIP נוחים יחסית, עם מושבים רחבים ומיזוג, ומפעילים גם קווי לילה. הם זולים מאוד, אבל איטיים, ולעיתים המיזוג חזק מדי, אז כדאי לקחת שכבה חמה.
כדאי להזמין דרך תחנות מסודרות או אתרים אמינים, ולא תמיד דרך סוכנויות רחוב שמבטיחות חבילות. בקווים פופולריים לאיים, האוטובוס לרוב משולב עם מעבורת בכרטיס אחד, מה שמפשט את המעבר.
רוצים לעקוב אחרי הנסיעות באפליקציה?eSIM מ-$5, אינטרנט לכל הדרךמעבורות לאיים: לתאם הכל מראש
כדי להגיע לרוב האיים בתאילנד צריך סירה. לקוסמוי יש שדה תעופה, אבל לקופנגן, קו טאו, פי פי, קו לנטה ורבים אחרים מגיעים במעבורת או בספידבוט מהיבשה או מאי סמוך. הספידבוט מהיר אך טלטלני, והמעבורת הגדולה איטית יותר אך יציבה. מי שסובל ממחלת ים יעדיף את הסיפון הפתוח של המעבורת הגדולה ויקח כדור מראש.
הדבר הכי חשוב הוא לתאם את שעות המעבורת עם זמן ההגעה לנמל, כי לעיתים יש רק כמה הפלגות ביום. בעונה הגבוהה כדאי להזמין מראש. את כל הקווים, הזמנים והטיפים נגד מחלת ים ריכזנו במדריך למעבורות לאיי תאילנד.
למה המעבורת היא החוליה השברירית
לכל שאר האמצעים יש גיבוי. טיסה שהתפספסה מוחלפת באחרת, אוטובוס שאיחר יוחלף בבא, ורכבת שבוטלה משאירה אתכם ביבשה עם אפשרויות. מעבורת פשוט לא מפליגה: מזג אוויר מבטל הפלגות, ובעונה הלא נכונה גם התדירות מידלדלת, ואז אתם תקועים באי עד שהים נרגע.
וכאן נכנסת העונה, כי לתאילנד שני צדדים שאינם באותה עונה. בצד האנדמן, פוקט, קראבי, קו לנטה ופי פי, הים גלי בעיקר ממאי עד אוקטובר. באיי המפרץ, קוסמוי, קופנגן וקו טאו, דווקא אוקטובר עד דצמבר הם הרטובים, ובתקופות האלה ספידבוטים מתבטלים יותר מפרי גדול. הכלל שנובע מזה: לא מתכננים מעבורת ביום של טיסה בינלאומית, ומשאירים לילה על היבשה לפניה. הבחירה בין הצדדים לפי התאריך במדריך אנדמן מול מפרץ ובמדריך מתי הכי כדאי לטוס.
הכרטיס המשולב: נוח, לא בלי סיכון
הכרטיס שמחבר אוטובוס או רכבת עם מעבורת הוא הדרך הפופולרית להגיע לאיים, והוא באמת חוסך אלתור. מה שחשוב להבין הוא שמאחוריו עומדות לרוב כמה חברות נפרדות שסוכן מכר יחד, ולכן כשקטע אחד מאחר אף אחד לא לוקח אחריות על הבא, ולפעמים ההמתנה בין הקטעים ארוכה בהרבה ממה שנשמע בהזמנה.
לפני שקונים, שאלו שלוש שאלות: כמה זמן לוקח הרצף מדלת המלון עד האי, כמה החלפות יש בדרך, ולמי מתקשרים אם קטע נופל. אם התשובות מעורפלות, עדיף להרכיב את הרצף לבד או לקנות דרך מקום לינה שלוקח אחריות. בעונת השיא, לעומת זאת, הכרטיס המשולב לרוב שווה את הנוחות.
תחבורה בתוך הערים: טוק טוק, סונגתאו וגראב
בתוך הערים יש שלל אפשרויות, וכל אחת מתאימה למצב אחר. בבנגקוק, רכבת ה-BTS וה-MRT הן הדרך המהירה לחצות את העיר בלי פקקים, ואפליקציית גראב פותרת את רוב הנסיעות הקצרות במחיר הוגן וקבוע מראש. הרחבנו על כל זה במדריך לתחבורה בבנגקוק ב-BTS וגראב.
מחוץ לבנגקוק, הסונגתאו הוא טנדר אדום עם ספסלים שמשמש כתחבורה ציבורית זולה, נפוץ במיוחד בצ׳אנג מאי ובאיים. הטוק טוק הוא חלק מהחוויה, אבל המחיר תמיד נקבע במיקוח לפני העלייה, אחרת חוטפים. בערים קטנות ובאיים, הרבה מטיילים שוכרים קטנוע לעצמאות מלאה, אבל זה דורש זהירות ורישיון מתאים.
| אמצעי בתוך העיר | איפה נפוץ | מחיר | טיפ |
|---|---|---|---|
| גראב | כל הערים הגדולות | קבוע מראש באפליקציה | הכי נוח ובלי מיקוח |
| BTS ו-MRT | בנגקוק | זול מאוד | בורח מהפקקים |
| סונגתאו | צ׳אנג מאי, איים | זול | מסלול קבוע, אפשר לעצור |
| טוק טוק | כל מקום | במיקוח | לסכם מחיר לפני העלייה |
מונה כבוי, ומה עושים אז
המצב הכי שכיח במונית ברחוב הוא נהג שלא מפעיל מונה ומציע במקומו מחיר קבוע, שכמעט תמיד גבוה מהנסיעה האמיתית. אין טעם להתווכח: יוצאים ולוקחים את הבאה בתור, או מזמינים נסיעה באפליקציה שבה המחיר סגור מראש. בשדות תעופה וברציפים לוקחים מונית רק מהתור הרשמי המסומן ולא ממי שניגש אליכם באולם.
בטוק טוק אין מונה, ולכן המחיר נסגר לפני שעולים, במספר ולא בתנועת יד. ההצעה שיש לסרב לה תמיד היא סיור זול במיוחד שכולל עצירה בחנות תכשיטים או חליפות. זה עוקץ עמלות ותיק שיבזבז לכם שעות, והוא מפורט במדריך עוקצים ונוכלות בתאילנד.
כמה זה עולה: תמונת מחירים
אחד היתרונות הגדולים של תאילנד הוא שהתחבורה זולה. הנה כמה דוגמאות מייצגות במחיר משוער. המחירים משתנים לפי עונה והזמנה מוקדמת.
טיסת פנים מבנגקוק לפוקט עשויה לעלות בערך בין 800 ל-1500 באט אם מזמינים מראש. רכבת לילה במחלקת מיטות ממוזגת נעה בערך בין 800 ל-1200 באט. מעבורת לאי טיפוסית עולה בערך בין 300 ל-700 באט, תלוי בקו ובסוג הסירה. נסיעת גראב קצרה בעיר היא לרוב בערך בין 60 ל-150 באט. כפי שרואים, גם תקציב צנוע מספיק כדי לזוז בנוחות. המחירים האלה זזים לפי עונה ולפי מועד ההזמנה, אז בדקו אותם ביום הנסיעה ולא חודשים לפניה.
מה עולה יותר בזמן ממה שהוא חוסך בכסף
זו הנקודה שהכי משנה את איכות הטיול, והיא מתפספסת בגיליון התקציב. יום מעבר הוא יום מהחופשה, ואם הוא נבלע בדרך שילמתם עליו מחיר מלא.
- אוטובוס לילה במקום טיסה. ההפרש במחיר קטן ממה שנדמה, וההפרש בזמן ובכוחות עצום.
- הגעה בשעה שאין בה חדר. אוטובוסי לילה נוחתים לפעמים מוקדם מאוד, לפני הכניסה לחדר, ואז משלמים על לילה נוסף או מסתובבים תשושים עם התיקים.
- רצף של שלוש החלפות כדי לחסוך כמה מאות באט. כל החלפה היא המתנה וסיכון לאיחור. ספרו את ההחלפות לפני שאתם סופרים באט.
- טיסה זולה שנוחתת בשדה הלא נכון. לבנגקוק שני שדות תעופה, והנסיעה ביניהם בפקק אוכלת בדיוק את מה שחסכתם (טיסות פנים, תחבורה בבנגקוק).
הכלל הפשוט: תמחרו את היום. אמצעי שחוסך מאתיים באט ועולה שש שעות אינו זול.
כמה מעברים באמת מותר במסלול
מספר המעברים קובע אם הטיול זורם. ככלל אצבע, בשבועיים שלושה בסיסים הם המקסימום הנוח, ובשלושה שבועות אפשר ארבעה או חמישה. כל בסיס נוסף מוסיף יום ארוז, יום התארגנות והרבה שעות דרך. מתלבטים בין הצפון לאיים? ההשוואה במדריך צפון מול איים, והפריסה המעשית במדריך למסלול שבועיים.
טיפ שמחזיר את עצמו: אל תשלבו יום מעבר עם אטרקציה שהוזמנה מראש. ככה איחור בדרך הוא מטרד ולא הפסד כספי.
קטנוע ורכב: הבירור שעושים בנפרד
באיים ובצפון הרבה מטיילים בוחרים בקטנוע בשביל החופש, וזה באמת נעים. אבל זו לא עוד אפשרות תחבורה: נושא הרישוי, הציוד והאכיפה מוסדר בכללים שאינם עניין של המלצה, ולכן ריכזנו אותו במדריך נפרד להשכרת קטנוע בתאילנד. אל תסתמכו על מה שמשכיר אומר לכם בדלפק.
הנקודה האחת שחשוב לומר כאן: פוליסת ביטוח נסיעות עלולה שלא לכסות תאונת אופנוע כשהרוכב אינו עומד בתנאי הרישוי שבפוליסה או רוכב בלי קסדה, וזה ההבדל בין שריטה לחשבון רפואי אדיר. קראו את התנאים לפני הטיסה במדריך לביטוח נסיעות, ואם משהו לא ברור, גראב ותחבורה ציבורית זמינות בכל מקום.
איך בוחרים את האמצעי הנכון לכל מסלול
השאלה המעשית היא מתי בוחרים מה. הנה כמה כללי אצבע שיחסכו לכם התלבטות. למרחק ארוך בין אזורים, כמו בנגקוק לצפון או לדרום, טיסה כמעט תמיד עדיפה בזכות החיסכון העצום בזמן, ולעיתים גם במחיר. כשהמרחק בינוני ויש קו ישיר, רכבת לילה היא בחירה מצוינת כי היא חוסכת לילה שלם במלון ומעבירה את הזמן בשינה. כשאין טיסה ואין רכבת, אוטובוס VIP הוא הפתרון הזול שמגיע כמעט לכל מקום.
למעבר לאיים, אין ברירה אלא מעבורת או ספידבוט, ואת זה מתאמים עם זמן ההגעה לנמל. ובתוך הערים, גראב פותר כמעט הכל בלי כאב ראש. עיקרון נוסף ששווה לאמץ: לא מנסים לחסוך כל באט על חשבון הזמן. לפעמים תוספת קטנה למחיר הטיסה שווה יום שלם שמרוויחים בחזרה, וביום של חופשה בתאילנד אפשר לעשות הרבה.
טעויות נפוצות בתחבורה ואיך להימנע מהן
יש כמה מלכודות חוזרות שמטיילים נופלים בהן, וקל להימנע מכולן:
- לדחוס מסלול: התכנון הצפוף מדי הוא הטעות מספר אחת. נשארים בכל אזור כמה לילות, ולא קופצים כל יומיים.
- לא להזמין בעונה: בעונה הגבוהה ובחגים, טיסות, מיטות ברכבת ומעבורות נחטפות. מזמינים מראש את מה שמתמלא.
- להסתמך על מונית עם מחיר ביד: עדיף גראב עם מחיר ידוע, או טוק טוק רק אחרי סיכום מחיר מראש.
- לזלזל במשקל המטען בטיסות לואו קוסט: המטען לרוב לא כלול במחיר הבסיסי, אז מוסיפים אותו בהזמנה כדי לא לשלם ביוקר בשדה.
- לא לתאם מעבורת עם הגעה לנמל: לעיתים יש רק כמה הפלגות ביום, אז בודקים את הלוח לפני שיוצאים לדרך.
איך לחבר הכל למסלול חכם
הדרך הנכונה לתכנן תחבורה היא לחשוב בשכבות. את המעברים הגדולים בין אזורים עושים בטיסה כשהמרחק גדול, או ברכבת לילה כשרוצים חוויה וחיסכון בלילה. את המעבר לאיים מתאמים מראש עם המעבורות. ובתוך כל יעד, משלבים גראב, סונגתאו וטוק טוק לפי הצורך. מי שמתכנן מסלול של שלושה שבועות יגלה שתכנון נכון של המעברים הוא מה שמבדיל בין טיול שזורם לבין טיול שמתיש.
בשורה התחתונה, להסתובב בתאילנד זה קל וזול אם לא דוחסים יותר מדי ומתכננים את המעברים מראש. תבחרו את האמצעי הנכון לכל קטע, תזמינו בעונה את מה שנחטף, ותגלו שחצי מהכיף הוא הדרך עצמה.
